חברים מספרים על סתיו

סתיו בני גיבור שלי
אני רוצה להודות לך על 22 השנים המקסימות שבהן הענקת לנו - למשפחתך,
לבת זוגתך ולחבריך - יופי, חום ואהבה, שמחת חיים ואיכות, הרבה איכות.
היית התינוק הכי שקט שיש,
הילד עם העיניים הכחולות, הנוצצות והתלתלים הזהובים,
התלמיד המתמיד כזה שהמורות מאוד אוהבות,
העלם החתיך ויפה התואר,
חייל מדריך ומפקד,
חניך מצטיין בקורס הטייס הנכסף - חלום חייך.....

אך לפני שנה התקבלת לקורס טייס אחר - קורס טייס של מלאכים
הקורס הזה נמשך בדיוק שנה. בקורס הזה לחמת את מלחמת חייך בגבורה.
שבועיים שלמים, בזמן שהיית שליו ונינוח, למדת בעל- פה את הבד"ח
וכשהיית מוכן - המראת לך לטיסת הסולו.
עכשיו עם כנפיים של מלאך מתלמד, טוס ושמור עלינו מלמעלה.
אני גאה בך
אבא




אני רוצה לספר לכם על אחי סתיו, שהיה קרוב אלי מאד מאד.
סתיו היה אח טוב, עשינו הרבה דברים ביחד והיו לנו חוויות משותפות.
סתיו לימד אותי להטיס טיסנים. הוא ידע הכל על הצבא והיה מסביר לי על מלחמות כמו מלחמת העולם השניה ומלחמת המפרץ.
סתיו לקח אותי לסופרלנד, לקניון ולחצור - לראות מטוסי קרב.
היו הרבה צחוקים עם סתיו, כשהיה משתולל עם ליטל וכששיחק עם שרי.
הוא היה תמיד מתעצבן כשאמא שרה לו שירים על הסתיו.
כולנו מתגעגעים מאד לסתיו
מאחיך האוהב
אופק






סתיו אחי היקר
רציתי לומר לך כל כך הרבה דברים אך בחרתי להקריא משהו שאתה כתבת לי
ושממחיש כמה היית לי אח נהדר שידע להגן עלי וגם מאוד מאוד להצחיק.......
וזה מה שכתבת לי

נובית- אחרי אמ...כמה? אה... 12 שנים מגניבות, מדהימות ומצחיקות,
אני מגלה שיש לי אחות "בייייב" (צזנורה),
מגה ביב... אז אחרי שכל שבוע אותה שאלה: "האכלת את הדגים?.. האכלת את הדגים?.."
רציתי להגיד לך בשמי ובשם טל ואופק שאנחנו אוהבים אותך,
ותמיד נהיה פה בשבילך.
אל תתביישי ואל תידאגי... אנחנו פה!
מזל-טוב מאח שמת על אחותו.
סתיו


כן כזה היית.
אוהבת ומתגעגעת מאוד
אחותך עינב





סתיו ואני
כשסתיו נולד לקחתי חופשה מהצבא והייתי איתו ועם המשפחה שבועיים.
כשסתיו חלה והועבר לטיפול נימרץ לקחתי חופש מהעבודה והייתי איתו ועם המשפחה עד שניפטר
- וזה נימשך שבועיים !
ככה ניסגר מעגל שנימשך כ- 22 שנים.
סתיו נולד ונהפכתי לראשונה לדוד
דוד ארי - ככה הוא קרא לי
וכדוד גאה עזרתי בטיפול של סתיו בימיו הראשונים אפילו לקחתי אותו בפעם הראשונה לבדיקה ב"טיפת חלב".
כשהיה סתיו בן שנה בערך חלה באבעבועות רוח וכמובן שהייתי איתו ואז לא פחות ולא יותר נדבקתי ממנו...אני חייל אמיץ וסתיו ילד קטן וחמוד שוכבים יחד ומחלימים.
בתקופה שדני היה בשליחות באירופה ביחד עם משפחתו, סתיו היה בן כ-שנתיים נסעתי אליהם פעמיים וטיילנו במשך שבועיים כל פעם ברחבי אירופה. ( כן עוד פעם שבועיים!!! והפעם - פעמיים).
בחתונה שלי סתיו היה השושבין שלי.
בבר מיצווה של הבן שלי סתיו היה נושא האפיריון שלו בטקס ה"חינה".
אתם מבינים שהיחס ביני לסתיו היה מיוחד. אני לא יכול להגיד שהייתי דוד למופת כניראה שהריחוק הפיזי שבין ירושלים למיצפה רמון מנע קשר הדוק יותר אבל בעידן הטלפונים אפשר לשמור על קשר, שלא לדבר על סופי שבוע משותפים.
ככול הידוע לי סתיו אהב מאוד לבוא אלי למיצפה רמון לסוף שבוע ועוד יותר אהב לבוא עם הטיסן שלו ולהטיס בישוב (ואיך שהוא הטיס....)
זכורה לי הפעם שהמשפחה הגיעה אלי לסוף שבוע וירדנו לאילת סתיו בדיוק הוציא רישיון נהיגה ובדרך חזרה נתתי לו לנהוג כמעט כל הדרך איך שהוא היה מאושר...
כשהתקרב מועד הגיוס לצבא ובמהלך השירות סתיו התייעץ איתי וקיימנו הרבה שיחות עידוד ומוטיבציה וכשהודיע לי שהוא רוצה והתקבל לקורס טייס עודדתי אותו. וכשהודיע לי שהתקבל .... הייתי המאושר בעולם.
במהלך קורס הטייס בשלב שהיה חולה אבל לא ידענו, לא היה כוח להמשיך בקורס ורצה לפרוש. דיברנו הרבה בטלפון וגם נסענו אליו לבסיס חיזקתי ועודדתי אותו להמשיך ואכן המשיך עד שגילו את המחלה.
בשלב הראשון של המחלה כשחשבנו שהבריא עוד חשבנו על העתיד , על קורס הטייס והשרות בצבא.
כשהמחלה התפרצה בשנית וסתיו אושפז ובימים הקשים סתיו הסכים שרק אנשים מסויימים יסעדו אותו בחדרו - אמא, ליטל ונופר - ולכן כשהועבר לטיפול נימרץ כשהוא מורדם החלטתי שאני אשמור עליו ואסעד אותו ואעזור למשפחה בטיפול הבית והילדים אך מצבו הידרדר ונשארנו ביחד עד הסוף המר...
דוד ארי
מיצפה רמון





משאלה
מאת: עינב גולן

יש לי הרבה משאלות ואני לא יודעת במה להתחיל.
כולם משאלות טובות, ויש רעות. אבל יש לי משאלה אחת שאני רוצה שהיא תתגשם לי.

אם הייתה לי את ההזדמנות לבקש משאלה הייתי מבקשת משהו שהיה יכול להציל את אחי הגדול, אבל אני לא יכולה יותר לבקש את המשאלה הזאת, שהוא יחלים מהר ממחלת ה"סרטן", כי הוא כבר לא איתנו הוא נמצא עכשיו במקום אחר, במקום שקט יותר. אבל יום אחד אני ןכל המשפחה שלי נפגוש אותו ונשמור עליו מפני רעים ונדבר איתו, ונספר לו דברים חדשים.

אני נורא נורא נורא מתגעגעת לאחי. אני מתגעגעת לכל הצחוקים והשטויות שהיינו עושים ביחד, למתנות שהוא וחברה שלו היו מביאים לי ליומולדת או שאפילו סתם אם הם היו חוזרים מחו"ל או מאילת. אבל זהו עכשיו הוא נמצא אצלי תמיד בלב.

"אם יש לך חלום הפועם בך גלה אותו לעולם ותן לו חיים
חלומות לפעמים מתגשמים"






סתיו נכדנו היקר והאהוב
היית גיבור כמה שנלחמת במחלתך.
אתה תישאר תמיד בליבנו.
סבא הלך מהר אחריך כנראה שהוא רצה
לשמור עליך שתוכלו להיות ביחד ולשמור
אחד על השני.
באחד הימים נוכל להיפגש כולנו ביחד בעולם
יותר טוב ושקט.
אני, סבתא, לא יכולה כבר לאחל לך שאלוהים
ישמור עליך כמו שתמיד ברכתי אותך, שיהיה
לכם רק טוב איפה שאתם נמצאים.
תמיד נזכור אותך בלבנו.
סבתא בטי





לסתיו הנסיך הקטן שלי.
היום היפה ביותר בחיי זה היום שסתיו נולד. זה היה בשבילי התפוצצות של אושר.
אז התחילו בחיי כל הכיפים והצחוקים. הוא היה האושר וקרן השמש שלי. סתיו היה בן שנתיים וחצי כשהכנתי לו תחפושת של הנסיך קטן.
זה מאוד התאים לו עם התלתלים הזהובים והמבט הכחול. איך לא לאהוב אותו?
הכנו את ברית המילה שלו והבר מצווה שלו באושר רב.
סתיו היה מתקשר אלי לעיתים קרובות בשעות הצהריים ומספר לי על הציונים הטובים שקיבל בבית ספר .תמיד היינו קרובים אחד לשני. במבט ראשון ידעתי אם הוא מאושר או עצוב.
השנים היפות עברו מהר מאוד והנסיך הקטן הפך לבחור יפה תואר. חייל.
הייתי גאה בו מאוד.
אני זוכרת את הרגעים היפים כשהיה בא לאסוף אותי במכונית ובדרך דיברנו.
הייתי שואלת אותו בדאגה: סתיו לא קר לך? אתה אוכל טוב? .... והוא היה מספר....
אני לקחתי אותו ביד ולוויתי אותו לבית הספר אחר כך זה הוא שלקח את ידי.
ועכשיו .. טוב אז עכשיו סתיו יש לך מקום גדול בליבי ותמשיך להיות לידי ולהגן עלי.
נכון שיש לנו שפע של תמונות וזיכרונות שעוזרים לנו לחשוב.
סתויל'ה שלי אני אוהבת אותך.
ממה אליז.
סבתא.






אני לא חושבת שדף אחד,או שני דפים או אפילו מחברת שלמה יוכלו לסכם את התקופה הנפלאה שעברתי עם סתיו, שהיה כמו אחי הגדול ואחד החברים שלי. כל הדפים שבעולם, לא יוכלו להעביר את כל החוויות, הזיכרונות והרגשות שסתיו השאיר אצלי, כשהוא הלך...
סתיו הוא מהאנשים האלה, שכל אחד היה רוצה להכיר, שאם הוא היה מקדיש לסתיו 10 דקות מהזמן שלו, הוא היה מגלה בנאדם מבוגר, אבל עדיין ילד, וילד מיוחד.
היו לו, ובעצם... עדיין יש לו את הלב הכי רחב בעולם, הוא תמיד היה שקט-מן שלווה פנימית כזו, אבל בעצם רועש ועם נוכחות רבה מאוד.
יש לסתיו את הצחוק הכי יפה בעולם, במיוחד כשהוא שומע משהו שמאוד מצחיק אותו, או כשהוא וליטל הולכים מכות בצחוק ביום שבת בבוקר. הוא תמיד היה מוכן לעזור לכולם, אם זה מתבטא בזה שאבא צריך להרים משהו כבד, כשאני צריכה הסעה או עזרה בשיעורי בית במתמטיקה ובמיוחד כשאימא צריכה להגיע למדף גבוה שלא ממש בהישג ידה, ויש לי עוד 101 דוגמאות.
אבל מה שאני הכי זוכרת מסתיו זה שני דברים: הראשון זה האופטימיות שהוא תמיד שידר לכולם, במיוחד בתקופה שהוא היה חולה והדבר השני זה הברק הזה בעיניים הכחולות היפות האלה שלו, מן ברק כזה שמכיל בתוכו גם התרגשות וגם הפתעה כאחד, כשהוא היה שומע או קורא על משהו שעניין אותו, במיוחד בתחום הטייס.
סתיו בשבילי,הוא כמו אח גדול, אחד החברים שלי-מישהו שהערצתי והערכתי. תמיד רציתי להיות איפה שסתיו: לשבת לדבר איתו, להקשיב לו, לראות איתו טלוויזיה, ואפילו הייתי מוכנה שאיתי-הוא ישחק אותה ה'.
לפעמים אני עדיין מחכה שהוא יתקשר, או יכנס בדלת עם פרחים וסיפורים, או שהוא יפתח בשבת בבוקר ובצהרים ובערב את המקרר בחיפוש אחר גבינה ושוקולד או לחכות בזמן הארוחה להבעת פנים הזאת שהייתה לסתיו, כשאבא ניסה ללמד אותו לשתות יין ולא מים או קולה.
סתיו,
כמו שאמרתי הדף הזה ועוד הרבה מאוד דפים לא יכילו את כל מה שעברתי אתך, אבל רק שתדע שאני אתגעגע לחיוך שלך, לעיניים ולצחוק שלך, לרגלי הדינוזאור שלך, לצעקות שמעורות בצחוק כשליטל צובטת אותך ולמבוכה המעטה הזאת שתמיד הייתה לך, לא משנה כמה זמן אתה כבר חלק ממשפחת שטרן.
אני אוהבת אותך.
אם יש משהו שאני שמחה עליו, חוץ מהעובדה שהיית חלק מהחיים שלי, זה שאני וליטל ,ועינב, אופק, טל וכל המשפחות שלנו ואולי גם חולי סרטן ובעצם כל מי שהכיר אותך אפילו קצת בעצם-הרוויח וקיבל את המלאך השומר הכי יפה וטוב שניתן לקבל.

"You're a song written by the hands of god"

באהבה ענקית
ותדע שאני אף פעם לא אשכח אותך,
נועה.






סתיו,
אתה יודע סתיו, ההיגיון הבריא אומר שהחלש אמור להתחזק מהחזק. שהאדם הרך אמור להתחסן מהאדם הבריא, שהמטופל מסתייע במטפל. איתך סתיו ההיגיון יצר חוקים משלו. אתה ידעת לחזק את הסובבים סביבך. ידעת לתת תחושה ש"הכל בשליטה". איכשהו תמיד שמרת על קור רוח, על נימה ידידותית.
אמרת תודה על כל פסיק קטן שמישהו עשה למענך. לא אשכח איך בכל פעם שפקדתי אותך בבית החולים היית שואל ישר "איך עבר היום?" "מה שלום אחי היקר?" "איך החיים?" קנית לי אפילו ספר ליום ההולדת. נתת לי אותו כשהרגשת רע. זה כל כך שימח אותך, עצם הנתינה, עצם זה שנתת משהו למישהו אחר. לא אשכח לעולם את החיוך הזה שעלה על פניך.
סתווי, היית מסוג האנשים הנדירים הללו שתמיד היה אפשר לדבר עימם על כל נושא שבעולם ושתמיד ידעת לומר את אותם דברים שהיו מסתדרים כ"כ לשומעיך, כאילו שרק אתה שמת לב לפשטות הדברים, לפתרונם היצירתי.
תמיד אומרים שהזמן הוא התרופה הטובה ביותר. אך לפעמים אין תרופה לכאב, לגעגוע, לתחושת הכיסופים העזה. זכיתי לומר לך כל אשר חושב אני עליך. תמיד הקשבת בצניעותך המופלגת.
אני ממשיך לדבר אליך, ממשיך להתגאות בך, ממשיך לספר על גבורתך.
אני מתגעגע אחי היקר. מצאתי את החבר הכי טוב שבעולם, החבר הכי אמיתי שיש. אתה חסר לי כל כך.
סתווי היקר, את הנושאים הרבים שדברנו עליהם אני שומר לשנינו. זה יהיה "הסוד שלנו". אני רק אומר את שאמרת לי פעם "המשפחה והחברים הקרובים הם הם עמוד השדרה של האדם". אתה היית ועודך הנפש האיתנה שמחזקת אותנו כל כך.

אזכור אותך לעד אחי היקר, אזכור את הרגעים המופלאים שיצרנו יחדיו, אזכור את עצותיך החכמות, את טוב לבך הנדיר. אזכור את אהבתך הכנה לסובבים אותך.
אוהב אותך, אזכור אותך לעד. נופר.






ציור שציירה נירה








סתיו,

אני אתחיל בזה שאני מצטער. אני מצטער שלא הייתי בישראל להיפרד ממך בזמן שהייתי בטיול שלי ואני עדיין בו, לחמת על החיים שלך ועל זה אני גאה בך.

תמיד ידעתי שאתה לוחם רציני ואני יודע שעשית את כל המאמצים, אבל בדרך החיים המחלה המזעזעת הזאת לקחה אותך ממני ומכל מי שמכיר אותך. אפילו לא הייתה לי הזדמנות להיפרד ממך כמו שצריך, כי כשכבר הייתי בשיא הטיול, מצבך היה לא טוב והתקשורת הייתה לא כל כך טובה.

רציתי להגיד לך הרבה דברים ואני מתגעגע לשיחות שלנו על החיים, על הבנות ועל כל מיני דברים קטנים שהיו משותפים לשנינו. אז רק להבהיר כמה דברים, היית חבר מדהים, תמיד תמכת בי במה שעשיתי וחיזקת אותי. אני לא מפסיק לחשוב עליך וכל יום לפני השינה אני אומר לעצמי ... וואלה זה כמו חלום אני לא אראה אותך יותר. אני משתדל כמה שפחות לבכות כי אני יודע שאתה היית רוצה שנישאר חזקים, אני יודע שלא משנה איפה אני אהיה בעולם אתה תהיה איתי כי אני מרגיש את זה עכשיו.

אני כל כך אתגעגע אליך, לשבתות שהיינו עושים על האש או הולכים לים אחריי שבוע קשה וצוחקים כל הזמן. אז באמת אני לא אשכח אותך לעולם כי היית חבר מלאך ועל זה אני מצדיע לך.

אוהב אותך ... יוני






אלבום תמונות לסתיו שהכינו דנה וינון







סתיו היה המפקד שלי. בטירונות , התקופה שאני יכול לומר בוודאות שהכי השפיעה עליי בחיים,
סתיו היה .. אני אפילו לא יודע איך לתאר את זה.. מן בן-אדם נעלה.
הוא גם דיבר בצורה כזאת שהיית מקשיב לו וידעת שהוא לא סתם עוד עוד אחד....
הוא ניסה והצליח לעזור לי בכל פעם שנשברתי.. (למזלי יצא לי לעשות איתו כמה וכמה שיחות מכיוון שלצערי שלא עמדתי בצורה טובה כל כך בלחץ). אני פשוט הערצתי את הבן אדם הזה.
אני לא יודע אם 'הערצתי' זאת מילה מספיק חזקה כדי לתאר את מה שחשבתי עליו באותה תקופה.
היו תקופות שמסיבות כאלה ואחרות לא הייתי עושה את המטלות ויותר מכל פשוט הרגשתי רע מכיוון שידעתי שאני מאכזב אותו.
בפעם אחת שסתיו ושאר המפקדים החליטו לתת לנו עונש ענקי הם רשמו לנו על הלוח 'צפו לבום גדול'. כשהגיע ה'בום' אני חושב שעמדתי בזה די טוב , סתיו כל הזמן צעק עליי שאני אמשיך ואני כל כך רציתי לרצות אותו שבסוף כמעט התעלפתי ואילצו אותי לשבת בצד ולסיים 2 מימיות (: אני לא המשכתי לגדוד, אבל היתה עוד תקופה אחרי הטירונות שבה עוד נשארתי בביסנ'מ.
כל פעם שהייתי רואה את סתיו עובר לידי (אסור היה לו לדבר איתי) הייתי מרגיש גאה בעצמי
שהוא סימן לי שלום עם הראש.
לאחר חודשיים , דקות לפני שיצאתי מהבסיס לתמיד. ראיתי את סתיו ואמרתי לו שאני יוצא משם סוף סוף, התחבקנו והוא איחל לי בהצלחה בהמשך הדרך שלי...
אני תמיד אמרתי לחברים מהאוהל שאני יוצא מביסנ'מ רק אחרי שאני אגיד לסתיו כמה שאני מעריץ אותו. לא עשיתי את זה... וחבל.. אבל אני חושב שהוא ידע כבר.
החיבוק זאת הפעם האחרונה שראיתי אותו.
שמעתי ממישהו שהוא עבר לקורס טיס יותר מאוחר אבל פה זה נגמר.. חשבתי אולי מתישהו אני אראה אותו .. סך הכל ארץ קטנה יש לנו...
היום, 21 למרץ 2005, פגשתי בעבודה מישהי שהיתה מפקדת באותו מחזור שלו.. דיברתי איתה קצת והיא שאלה אותי מי היה המפקד שלי ואמרתי לה שסתיו, ושאלתי 'מה איתו בכלל? מה הוא עושה עכשיו?' .. היא שברה אותי.. היא אמרה לי 'הוא נפטר לפני חודש' וממש לא עיכלתי את זה.. אחרי שהיא הלכה הדמעות באו...
סתיו, אז לא יצא לי להגיד לך פעם.. אני מעריץ אותך, אני אוהב אותך... ו- הפעם אני אאחל לך בהצלחה בהמשך הדרך שלך..
תמיד אזכור אותך, אתה נשאר המפקד שלי.
גל רוט





סתיו מלאך טהור
...לא פעם אנו תוהים לעצמנו איך נראית חברות אמיתית?
איזה ריח יש לה? ואיך מרגישים כשחווים אותה ...
רציתי שתדעו שסתיו ידע את התשובה.
הוא ידע שחברות זה לתמוך ולהיתמך, להקשיב ולספר, לייעץ ולהתייעץ.
הוא ידע שחברות זה להישאר.
וככל שקשה להישאר יותר.
הוא ידע שחבר זה להישאר כל הלילה ער ולשמור.
לא תמיד ברור ממה , אבל להיות שם, נכון להגן בגופו על כל אחד שינסה רק 'להעז'.
חבר אמיתי הוא כזה שמניח את ראשו רק כשהשני נרדם ומלטף, ורק אז נותן לדמעות החמות לזלוג על לחייו, מבלי שאף אחד יראה, מבלי שאף אחד לא ירגיש - במיוחד חברו ששוכב לידו. וכשחברו קץ משנתו הוא מנגב את הדמעות ומצייר מייד את ההבעה האופטימית כשבלבו מתחוללת דאגה ואהבה אמיתית למישהו באמת מיוחד ששווה לעשות את כל זה בשבילו.
ואז מתחיל מסע החיזוקים וההתחזקויות שאחד שואב מהשני, מבלי הבדל מיהו הבריא ומיהו החולה,
מיהו 'החזק' ומיהו 'החלש' והמסע הזה כולל חיוכים מלאים באהבה מתוך מיטת החולי- עם מסר ברור: לעולם לא לחשוב רק על עצמך אפילו במצבים הקשים שהחיים מעמידים אותך.וכתגובה למסר הזה נוצר מסר חדש שניבט מהקירות המקושטים בשמחת חיים: לעולם אינך לבד,אחי.
אז זהו , זה היה סיפור על חברות.
על מלחמה - שבה האחד - אמיץ עם לב רחב כל כך נלחם בכל הכוח... והשני - פשוט היה שם...

( ממני, שיודעת לזהות אהבה במקום בו נפער חלל עצום...)






הייתי רוצה לספר בשם הקורס ומהזווית שלנו כחברים לשירות על הדרך שבה אנחנו הכרנו את סתיו .
סתיו הגיע אלינו עם המון ניסיון מהשרות הקודם שלו כמפקד וכך מיד, אצלנו ממש כמו בבית, סתיו הפך לאח בכור בשביל כולנו, כל מי שהיה בחברתו הרוויח מיכולת הנתינה האדירה שלו אם ע"י מילה טובה או עצה למודת ניסיון וכשצריך אז גם אוזן קשבת, סתיו תמיד היה שם לעזור לנו.
תכונה נוספת שבלטה אצל סתיו היא הנחישות ויכולת הלחימה הבלתי נגמרת כך לדוגמא כשהיינו בבסיסי במהלך מסע קשה במיוחד כשכולנו רצינו כבר לוותר, סתיו כשהוא כבר חולה וסוחב על עצמו משקל נוסף לשלנו לא הסכים לוותר, הוא המשיך קדימה לקח את כולנו איתו והמשיך להילחם, ממש כמו בשנה האחרונה נגד המחלה המשיך להילחם עד הסוף.
חשוב לנו שתדע סתיו שאתה ממשיך איתנו שמחת החיים, החברות שלך וכל הדברים הנפלאים שלימדת אותנו ממשיכים איתנו קדימה להגשים את החלום שלך ולחיות את האהבה האדירה שלך לעולם הזה.
תודה שהיית איתנו.
אוהבים אותך תמיד, החברים מהקורס





סתוילה'
סתוילה' - כך קראתי לך - מה שלומך? ואתה תמיד ענית: בסדר! בטונציה הכל כך מיוחדת שלך....
לא האמנתי! ולא חלמתי בחלומות הגרועים ביותר שלי, שאגיע לרגע שאצטרך לעצב לך אתר הנצחה....
זו היתה עבורי משימה קשה! עצובה וקורעת לב.
בתקופת הרגיעה שלך סתוי, תיכננת להעביר קורס טיסנאות במתנס"ים. דיברנו על זה, ואני הצעתי לבנות לך אתר שתוכל להכניס בו את מערך השיעורים, ושיהיה בו פורום שהתלמידים יוכלו לדבר בינהם וכו'
אהבת את הרעיון!
אבל אז חלה החמרה במצבך והוא לא יצא לפועל....
והנה אני מוצאת את עצמי במקום לעצב לך הזמנה לחתונה.... או אתר לקורס שלך, בונה אתר לזכרך.
לאורך כל הדרך דבר אחד הנחה אותי - שאתה תאהב את התוצאה!
ואתה אוהב אותה סתוי. אני יודעת! כי דיברנו הרבה במהלך העבודה.....
אתה הסתכלת עלי דרך תוכנת הפוטושופ - צחקת איתי כשהעלמתי כתם מהקיר שמאחוריך, קרצת לי כשסובבתי אותך לפרופיל מתאים יותר, והזדקפת בגאווה כשתיקנתי עינים אדומות שלך בתמונה פחות מוצלחת.
היו פעמים שבכיתי וצעקתי לך - סתוי!! צא צא מהתמונה בוא! חזור אלינו.... דבר איתנו!
ואתה - במבט מתוך התמונה הרגעת אותי.
דיאלוגים שלמים העברנו בלילות ארוכים של העבודה - בכל שלב בעיצוב - קיבלתי את אישורך.
כשעיצבתי את עמוד הכניסה - דני אביך, שאל: איך ידעת? איך ידעת שזה המטוס שסתוי אהב יותר מכל? יש לו בחדר ספרות שלמה על המטוס הזה וגם דגם שלו על הכוננית
ואני.... מה אני מבינה במטוסים?
עניתי לדני: סתיו כיוון אותי. הוא זה שבחר את התמונה מתוך תיקיה עם עשרות תמונות.

סתוי - בשבילי אתה ה-גיבור!
ה-דוגמא לאצילות נפש, לשימחת חיים, לאופטימיות, לאומץ ולנחישות!
אתה תשאר איתי ובליבי לעולמים!
אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה, אבל אני כל כך מתגעגעת.....
אוהבת
דודה איה.